האנרגיה ההידרו-אלקטרית היא מקור האנרגיה המתחדשת הנפוץ בעולם ומייצרת 60% מסך האנרגיה המתחדשת.
ברחבי הגלובוס פועלים כיום מתקנים לייצור חשמל המנצלים את זרימת מי הנהרות בהיקף הספק מותקן של כ-1,308 ג'יגה וואט (נתוני שנת 2019) (מתוכם 150 ג'יגה וואט של אנרגיה שאובה) שמהווים כ-16.6%.4 מצריכת החשמל מאנרגיה מתחדשת.
אגירת מי נהרות באמצעות סכרים הנה השיטה הנפוצה לייצור חשמל הידרו אלקטרי.
ניצול זרימת מי נהרות כמקור אנרגיה היה מקובל בעולם במשך מאות שנים ויש אף שמשייכים אותו לתרבויות עתיקות של מצרים ומסופוטמיה.
השימוש באנרגיה ההידרו אלקטרית לייצור חשמל החל בסוף המאה התשע עשרה, אז נבנו הסכרים הראשונים בעולם שאפשרו ייצור חשמל בהספקים ממשים. בשנות ה- 20 של המאה הקודמת 40% מהחשמל בארה"ב יוצר ממקורות הידרו-אלקטריים.
בישראל פעלה תחנת כח הידרו-אלקטרית בנהריים בשנות השלושים של המאה הקודמת שסיפקה שליש מתצרוכת החשמל הארצית באותה תקופה. את הקמת תחנת הכח יזם פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל לישראל, שהיה מהנדס סכרים במקצועו. תחנת הכח בנהריים הפסיקה לפעול בשנת 1948 לאחר מלחמת יום העצמאות.
כיום פועלות בישראל מספר תחנות כח הידרו-אלקטריות: עין הנציב, גשר שניר, כפר הנשיא ובכפר יהושע, בהספק מותקן כולל של 6.6 מגה-וואט.
פוטנציאל זרימת הנהרות בישראל מוגבל ועל כן אחת התכניות הנבחנות כיום ע"י ממשלת ישראל היא תכנית תעלת הימים שתכלול ייצור חשמל הידרו-אלקטרי.
ענף נוסף של ייצור חשמל הידרו-אלקטרי הוא ניצול גלי וזרמי הים לייצור חשמל. בעקבות משבר האנרגיה של שנות השבעים במאה הקודמת נעשו מאמצים רבים לרתום את כוחות האוקיאנוסים לייצור חשמל, אולם אלו הופסקו עם שוך המשבר. בשנים האחרונות, נוכח הרצון למצוא מקרות אנרגיה מתחדשים, מתפתחות טכנולוגיות חדשניות לרתימת כוחות הים לייצור חשמל. בקוריאה הדרומית נמצאת תחנת הכח הגדולה בעולם לייצור חשמל מגלי ים בהספק של 254 מגה-וואט.